<h1>רבינו ירוחם נכ"ד ח"ד</h1>
<h2>דף כח.</h2>
נתן הגט ביד שליש ואמר אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני תנהו לאשתו ומת תוך הזמן אין נותנו לה ומותרת ליבם דאין גט לאחר מיתה כדאמרינן בשליח והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים נראה שאם מת ודאי לא היה גט וכן בכמה דוכתי.
<h2>דף סה:</h2>
יוצא בקולר של מלך שבודאי למית' הולך או מפר' מן היבשה לים ויוצא בשיירא והמסוכן אם אמרו כתבו גט לאשתי אף על גב דלא אמרו תנו הרי אלו יכתבו ויתנו פירוש וכל אלו שנתנו קודם מיתה דאין גט לאחר מיתה פשוט ירושלמי [פ"ו ה"ה] לא סוף דבר בקולר של סכנה אלא בקולר של ממון שכל קולר בחזקת סכנה. ועוד בירושלמי [שם] תאני אף החולה מה בין חולה למסוכן חולה דרך ארץ מסוכן כל שקפץ עליו החולי, דרך ארץ הקרובים נכנסין לו מיד והרחוקים אחר שלשה ימים ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסין לו מיד.
<h2>דף סו.</h2>
מי שהיה מושלך בבור ואמר שכל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו פירוש ואמר אני פלוני בן פלוני דממקום פלוני ועוד פשוט בגמרא דוקא בשעת סכנת המיתה ולכך כותבין אף על פי שאין מכירין. ויש מפרשים והוא דחזו ליה בבואה דבבואה דאי לאו הכי חיישינן שמא שד הוא כדמוכח שם והרמב"ם כתב הרי אלו יכתבו ויתנו והוא שידעו אותו ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו הרי זה גט כשר פשו' בגטין וביבמות וכתבו התוס' דוקא בבור או בשדה חיישינן שמא שד הוא וצריך שיראו אותו בבואה דבבואה אבל אם אמר לעדי' בלילה כתבו גט לאשתי והיו מכירין אותו אינו צריך בבואה דבבואה דלא חיישינן שמא שד הוא וכן מוכח בירושלמי דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירי'.
<h2>דף ע:</h2>
מי שנפלו מכות רעות עליו שאי אפשר שיחיה בהן אפילו נשחט רוב ב' סימני' ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו שהרי עתה חי הוא אף על פי שסופו למות וכן כתב הרמב"ם בגרושין פ"ב [ה"ח] וכן פשוט ביבמות ובגטין. וכן אם צלוב בצליבה פי' ואין צריך בדיקה כי בודאי נאמר שבדע' צלול היה.
צריך ליזהר בש"מ שצו' לתת גט לאשתו שתהיה דעתו מיושבת עליו אפילו בשעת כתיבה דחולה לפעמים דעתו מטורפת עליו ועתים אלים ועתים שוטה כך כתבו בתוספות בההוא דרבי יוחנן מדמי ליה לשוטה וכו'. וכן גוסס צריך בדיקה ואמרי' באהלות [פ"א מ"ו] גוסס הרי הוא כחי לכל דבריו, וכן עקר דגטו גט אם בדקו אותו וכן כתבו רי"ף ורשב"ם, ויש אומרים שכתבו דאין גטו גט וראשון עקר.
<h2>דף עב.</h2>
ש"מ שאמר הרי זה גטיך אם מתי זה גטיך לאחר מיתה זה גטיך מחולי זה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גטיך מהיום ולאחר מיתה הרי זה גט [ו]אינו גט וחולצת ולא מתיבמת דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה רוצה לומר שחזר ממה שאמר מהיום ואמר לאחר מיתה רוצה לומר שיהי' גט לאחר מיתה פשוט וכתב רבינו תם כי יש לכתוב בגט ש"מ מעכשיו שאם כתב מהיום אם מתי ומת באותו היום איני יודע מה ידי' בה אם מגורשת אם לאו והרמב"ן כתב שהרי זה גט וכן כתבו כמה פסקנים.
<h2>דף עב:</h2>
שכיב מרע שכתב גט בלא תנאי אם מתי וראתה אשתו שהיה עצב ואמרה לו קודם הנתינה מפני מה אתה עצב שאם תעמוד מחולייך אני עמך, פיטומי מילי בעלמא הוא ואין זה תנאי ולא אמרי' דאדעת' דידה גמר ונתן הגט והוי כמו תנאי דאם מתי כך פשוט במציעא ופי' רבינו חננאל ומיירי שנתרצה וגמר בפיו ובדעתו לגרש בלא תנאי והיא באת לנחם אותו בדבריה שאם מתחלה אמרה היא כן ונראה שהוא סמך על דבריה אפי' לא חזר הוא להתנות בפי' כמו שאמרה היא חיישינן שמא לא גמר לגרש אלא כמו שאמרה היא הוי כמו תנאי וכן נר' עקר.
ועוד פשוט זה גטיך אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק בין במשענת בין שלא במשענת וחזר וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט. ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד אין צריך אומדנא והרי היא מגורשת אם מת וכן עקר וכן נראה דעת רי"ף. ואם אמר מהיום אם מתי אף על פי שעמד והלך בלא משענת ואמדו אותו שמת מחמת חולי אחר הרי זה גט מאחר שלא חזר לבריא[ו]תו ואם חזר לבריאותו נתבטל הגט אף על פי שחלה אחר כך ומת וכן מוכח. ועוד פשוט שכיב מרע צריך להתנו' אם מתי ואם לא מתי כדלקמן ולכפול תנאו ואם לא התנה ונתן גט בסתם אם עמד אינו חוזר. כבר כתבתי בחלק א' [לקמן ע"ו ע"א] בדין כתב רי"ף בתשובה, כי כתב הרמב"ם שאף על פי שבשאר תנאים שניהם יכולין לבטל התנאי או להוסיף עליו, בהרי זה גטיך אם מתי לכשיתקיים התנאי הרי זו מגורשת למפרע אפילו בטלו אותו שניהם.
<h2>דף עג.</h2>
כל אותן שאמרנו שהתנה כגון מהיום אם מתי מחולי זה וכיוצא בו לא יתיחד עמה אלא על פי עדי' ואפילו עבד ואפילו שפחה די בזה חוץ משפחת' שלבה גס בה ולא תבוש ממנה להבעל וכן לא תבוש מבנה קטן. ואם ראוה שנים שנתיחדה צריכה הימנו גט שני ואם עד א' ראה שנתייחדה עמו בבקר ועד שני ראה בערב אין מצטרפין פשוט. ובמישרי' בדין כתובה כתבתי אם באותן הימים חייב במזונותיה ואם זכאי במציאת' ובמעשה ידיה ואם מתה אם יורשה ובאותן הימי' בעלה מפר נדריה ומטמא לה. ועוד פשוט בגמרא כי באותן הימים אם זנתה ואחר כך מת בעלה הרי היא מגורשת למפרע זו היא גרסת רי"ף והרמב"ם, אבל לגירסת התוספות מגורשת ואינה מגורשת באותן הימים, זולת שיש מחלקת בין רש"י ובין התוספות רש"י פירש כי זה מיירי באומר מעת שאני בעולם דמשעה שנת' הגט כל שעה מספקא לן דמעת שהוא בעולם דאם אמר מהיום אם מתי וכיוצא בו פשיטא דהוי מגורשת באותן הימים שבנתי' מאחר שמת ורבינו תם וכן ר"ח כתבו כי ה"ה במהיום אם מתי וכיוצא בו דהוי מגורשת ואינה מגורשת באותן הימים. וכל זה כשמת דאם לא מת פשיטא דהרי היא כאשת איש לכל דבריה. והנה לך כלל דבריהם, לפי הרי"ף והרמב"ם כלם מגורשות באותן הימים מאחר שמת ולפירו' התוספות כלן מגורשות ואינן מגורשות באותן הימי' ולפרש"י כלן מגורשות חוץ מבעת שאני בעולם שהי' מגורשת ואינ' מגורשת. וכל זה שאמרנו שלא נתיחד עמה. תקנו חז"ל שיתנ' כך ש"מ שיכתבו אחר התורף או בעל פה אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט, אם לא מתי ראשון תקנו מפני שלא יקדים פורענות לעצמו ושלא יאמר תחלה אם מתי, ואם מתי ואם לא מתי אחרון משום דבעינן תנאי כפול.
<h2>דף עז:</h2>
שכיב מרע שצוה לכתוב גט לאשתו מערב שבת ולא הספיק ליתנו לה וביום השבת היה מסוכן והיה מתירא שמא ימות ותפול לפני יבם ואמרו חכמים להקנות לה מקום הגט ותנעול היא הדלת ותפתח כדי להחזיק במקום שהגט שם שאם ימות שתהיה היא מגורשת כך פשוט בגטין מההיא עובדא דההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו וכו'. ופרש"י דאסור לטלטל הגט ולמוסרו אף על גב דמטלטלין אגרות בשבת התם משום דראוי לצור על פי צלוחיתו אבל גט הוא מוקצה ומקפיד עליו לצור על פי צלוחיתו כגון שטרי הדיוטות ורשב"ם כתב שמותר לטלטלו אלא שלא היו יכולין להביאו אצל החולה דרך רשות הרבים והקשו עליו דאם כן היה יכול לעשו' שליח וילך שם ויתן לה הגט. ואף על פי שאסו' לקנות בשבת כדאמרי' בערובין גבי ביטול רשות, גבי שכיב מרע התירו כי קונין משמע אפילו בשבת כמו שכתבתי במישרים. וכן התירו לו לגרש אף על גב דתניא בתוספתא אין מקדשין ואין מגרשין בשבת, אבל טלטול לא רצו להתיר דניחא ליה להתיר קנין כמו שהתירו בשכיב מרע.
